<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן רצ"ד</h1>
<h2>דף פב:</h2>
דיני מקוה. פירשו (ת"כ פי' פ' שמיני) חכמים ז"ל שצריך שיהיה כולו בידי שמים וכולו שאוב פסול מן התורה, אך כולו מי גשמי' כשר ואם חסר משהו ממ' סאה שדרשו רבותינו שצריך להיות במקוה ונפלו לתוכו ג' לוגין (תמורה י"ב) מים שאובי'א) פסול הוא מדרבנן וצריך שיהיו (ת"כ שם) בקרקע אבל אם הם תוך כלי פסול ואם הוא בקרקע (בתו' ב"ב ס"ו) והמקוה שלם ואחר כך נפלו לתוכו כל המים השאובין שבעולם לא פסלוהו אכן מי (מקואות פ"ז יבמות דף פ"ב) פירות ושאר משקים אם נתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו פי' עד י"ט סאה ואם יש במקוה כ"א סאין מי גשמים (תמור' דף י"ב) ממלאין י"ט בכתף ופותקתן למקוה ע"י המשכה והם טהורים ששאיב' מטהרת ברביי' ובהמשכהב) כלומר דיש שם רוב מים כשרים והשאובי' באו למקוה ע"י המשכה ואם המשיכה על ידי (ב"ק דף ס"ז) צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסלים המקוה אבל אם קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה (מקואו' פ"ד ב"ב דף ס"ה ב"ק שם) וסילון שהוא צר מכאן וצר מכאן ורחב באמצע אינו פוסל מפני שאינו עשוי לקבלה וכן צנור שלא חטטו באמצע שיעור כדי לקבל צרורות אבל אם חטטו באמצע כדי לקבל צרורות בין בשל עץ בין בשל חרס נאסרה (וצ"ע בסמ"ג) בכל שהו, (ש"ע בשל חרס אין החקיקה פוסלת עד שתהא מחזקת רביעית) אבל אם ירד לתוך מקום הקבלה עפר ונכבש שם כשר כרבי יוסי, ותנן בפרק ד' מקואות המניח טבלא תחת הצנור אם יש לה לבזבזין פוסלת ואם לאו אינה פוסלת זקפה להדיח בין כך ובין כך אינה פוסלת, (ש"ע אם אין המים ראוים לבא למקוה זולתה פוסלת) לבזבז פי' שפה מד' רוחותיה ומה שאמרו (בתוס' ב"ב דף ס"ו כל הסוגיא) שמי צינור פוסלין את המקוה היינו כשנופלים מים מן הצינור למקוה אבל אם נפלו מן הצנור לקרקע המשכ' הוי וכשר וכשיש למקוה כ"א סאה והמשיכו לו י"ט כשר המקוה גם לטבול בו אבל שאובה שהמשיכה כולה אין טובלים בו אך אם יוסיף מ' סאה מי גשמים טהורים. [סמ"ק סימן רצ"ד]. א) ודוקא משנים או שלשה כלים אבל ד' או יותר כשר כדאיתא בפ"ק דתמורה ולפי זה אין צריך לנקוב הדליים ששואבים בהם המקוה כדי לנקותו ומ"מ טוב לנקוב אותו מלמטה ככונס משקה. ב) אבל כולו בהמשכה לא דקי"ל כרבי אליעזר בן יעקב שיעור המשכה פי' ר"י בתשוב' ג' טפחים עכ"ל.
